נר הוא אחד החפצים הפשוטים בעולם. קצת שעווה, פתיל, גפרור. ובכל זאת, כשמישהו יושב מול נר דולק ומשהו חשוב מעסיק אותו, החדר נוטה להשתתק.
מפגשי הנרות שאני מקיימת צומחים מתוך המסורת הקבלית ומתוך שנים של ישיבה עם אנשים בדיוק ברגע הזה. מכיוון שהמילה "קבלה" אומרת דברים כל כך שונים לאנשים שונים, חשוב לי להסביר בבירור מה כולל מפגש אצלי, וגם מה הוא לא.
איך אני רואה את זה: נר כוונה אישי
במרכז המפגש עומד נר אחד, שנדלק עבור אדם אחד וכוונה אחת.
לפני ההדלקה אנחנו מדברים. אני שואלת מה הביא אתכם אליי דווקא עכשיו. לפעמים זו החלטה שאתם מסתובבים סביבה כבר זמן רב. לפעמים זו מערכת יחסים, מעבר דירה, פרק חדש בעבודה, או תחושה כללית שמשהו צריך לזוז. יחד אנחנו מנסחים את זה למשפט אחד ברור. המשפט הזה הופך לכוונה של הנר.
אחר כך אני כותבת את השם המלא שלכם, ולרוב גם את שם האם, כמקובל בהרבה ברכות במסורת היהודית. השם מעגן את הנר אליכם. הכוונה נותנת לו כיוון.
אני רואה בנר נקודת מיקוד. כל עוד הוא דולק, לכוונה שלכם יש מקום בחדר, גלוי וחם, במקום שתסתובב רק בתוך הראש.
איך מתנהל מפגש
המפגש יכול להתקיים פנים אל פנים או מרחוק, והמבנה דומה בשני המקרים.
- שיחה. מבהירים יחד את הכוונה. זה לא שלב טכני. הרבה אנשים מגלים שזה החלק הכי משמעותי בשעה.
- הכנה. אני מכינה את הנר ואת המרחב, אומרת מילות ברכה ומדליקה אותו עם השם והכוונה שלכם.
- התבוננות. יושבים מול הלהבה. פנים אל פנים, אתם מתבוננים בה איתי. מרחוק, אני מתארת את מה שאני רואה בזמן אמת, ולרוב שולחת גם תמונות אחר כך.
- קריאה. כשהנר כבה, אני מסתכלת על השעווה: הצורה, הצבע, מה שנשאר.
- התבוננות פנימה. מדברים על מה שעלה ועל מה שאולי תרצו לעשות מכאן.
הלהבה והשעווה כמראה
אנשים שואלים אותי הרבה מה הלהבה "אומרת". אני ניגשת אליה כמו שאני ניגשת לחלום או לקטע טקסט: כמראה להתבוננות, לא כפסק דין.
כמה דברים שאני שמה לב אליהם:
- הלהבה. האם היא יציבה, גבוהה ושקטה, או שהיא מהבהבת, קופצת או נוטה לצד אחד? להבה לא שקטה פותחת לא פעם שיחה על מה שמרגיש לא יציב בחיים שלכם כרגע.
- הצליל. נר שמפצפץ או לוחש יכול להזמין אותנו להסתכל על מה שעדיין פעיל, עדיין לא נסגר.
- השעווה. איך היא נמסה ואיפה היא מצטברת. בעירה נקייה ואחידה ונר שמשאיר אחריו צורות גדולות מספרים סיפורים שונים, ואני משתפת את מה שאני רואה בהם.
- מה שנשאר. לפעמים יש בשעווה צורות שהאדם מזהה מיד, עוד לפני שאמרתי מילה.
אני תמיד מזמינה אתכם להביא גם את הקריאה שלכם. אתם מכירים את החיים שלכם. התפקיד שלי הוא לשים לב, לשאול שאלות ולהציע את מה שהמסורת והניסיון שלי מעלים. מה שתיקחו מזה שייך לכם.
מה זה לא
חשוב לי להיות ברורה בעניין הזה, מתוך כבוד להלכה ולמנהג ישראל וכבוד לאנשים שמגיעים אליי.
זה לא נרות שבת. הדלקת נרות לפני שבת וחג היא מצווה עם הלכות וברכות משלה. המפגשים שלי לא מחליפים אותה ולא קשורים אליה.
זה לא נר נשמה. לנר הזיכרון שמדליקים ביום השנה לפטירה של אדם יקר יש משמעות ומנהגים משלו. אם יש לכם שאלות לגביו, הכתובת הנכונה היא רב.
זה לא פסיקת הלכה. אני לא רבנית ואני לא נותנת הדרכה הלכתית. כשעולות שאלות הלכתיות, אני שמחה להפנות לרב או לקהילה שלכם.
מה שאני מציעה שייך לעולם של המסורת העממית, ההשראה הקבלית והעבודה האנרגטית. אני מתייחסת לנרות ההלכתיים בכבוד עמוק, ושומרת אותם בנפרד מהעבודה שלי.
מה אני לא מבטיחה
מפגש נרות לא חוזה את העתיד, לא מבטיח תוצאה ולא משנה מצב לבדו. הוא לא מחליף רופא/ה, פסיכולוג/ית, עורך/ת דין או כל איש מקצוע אחר, וכשהמצב של מישהו דורש טיפול רפואי או ליווי מקצועי, אני אומרת את זה במפורש.
מה שמפגש כן יכול להציע הוא שעה של תשומת לב ממוקדת במשהו שחשוב לכם, טקס שמסמן רגע של שינוי, ודרך חדשה להסתכל על שאלה מוכרת.
מסורות קרובות
עבודה עם נרות יושבת לרוב לצד מסורות אחרות שאני משתמשת בהן. יציקת עופרת היא מנהג עתיק שבו יוצקים עופרת מותכת לתוך מים וקוראים את הצורה שנוצרת, ועליה כתבתי ביציקת עופרת. הרבה אנשים שמגיעים למפגש נרות שואלים גם על החוט האדום שעונדים על פרק היד, ועליו כתבתי בהחוט האדום. ואם מסקרן אתכם האש כאלמנט בטבע שלכם, הציצו באלמנט יום אש בבאזי.
אם תרצו להדליק נר יחד, פנים אל פנים או מרחוק, בעברית או באנגלית, כתבו לי ונמצא זמן.
כל מה שכתוב כאן שייך לתרגול רוחני ומתבונן. הוא אינו תחליף לטיפול רפואי, לייעוץ פסיכולוגי, משפטי או פיננסי. להצהרה המלאה